נייט רובינסון מרחף מעל ספאד ווב באליפות הדאנק

****************************

השאלה לגולשים רק בסוף הפוסט

***************************

כל כמה שנים צף, עולה לו גמד חדש ב-NBA שהוא כוכב גדול לא "כגמד" אלא כוכב גדול בזכות מה שהוא עושה. השחקן הנמוך הגדול העכשווי של הליגה הוא נייט רובינסון.

מי היו הגמדים המצויינים? טיירון 'מגסי' בוגוס היה הנמוך מכולם (3'5, 1.60 ) שהחזיק מעמד בליגה 14 שנים, גדולתו לא היתה כל כך בנקודות (8.8 נק' לקריירה), ואפילו לא באסיסטים (אם כי 7.8 אס' לקריירה הוא מספר מכובד מאד), אלא בזה שהוא התרוצץ לכל השחקנים בין הרגליים והוציא את כולם מדעתם. הניסיתם אי-פעם לשחק 'אחד-נגד-אחד' נגד עכבר? לזה אני מתכוון.

אחריו בגובה (אני כולל רק את הנמוכים הגדולים כשחקנים!) היה אירל בויקינס מהנאגטס, 5'5 (1.64 מ') שקלע עונה אחת בנאגטס 14.2 נק' (2004) ועונה אחת 13.4 02003). ספאד ווב היה 6'5 (1.67-1.68), אלוף הדאנק עונה אחת, שקלע 13.2 נ'ק' בקריירה ארוכה ומצויינת ב-NBA. השחקן הנמוך הטוב ביותר ששיחק ב-NBA מאז ומתמיד היה קלווין מרפי, 9'5 – 1.75 מ' עם עונה אחת של 24.4 נק' ברוקטס (1974-5) ועשר עונות עם ממוצעים של 18-20 נק' למשחק. הוא היה לא רק 'הגמד הטוב ביותר ב-NBA'. הוא היה אחד משחקני ה-NBA הטובים ביותר, ועד עתה לא היה אף אחד בגובהו שהגיע לקרסוליו. מרפי היה אחד מהתלטים הטובים ביותר ב-NBA, שחקן פוטבול מהטובים בנערותו, ושחקן טניס שהגיע לרמה מקצוענית ושיחק כמה טורנירים כמקצוען.

אבל אולי נייט רובינסון הוא בדרך להגיע לרמתו? מבחינת אתלטיות הוא היחיד שאולי הגיע לרמתו של קלווין (ראו להלן). נייט קולע העונה 18.3 נק' עם 4.4 אסיסטים, ובעונתו העשירית ב-NBA הוא לפתע עלה מדרגה שכבר ב-2007-8 חשבתי שהגיע אליה בניקס כשהיתה לו עונה של 17.8 נק', ואז בגלל חיכוחים עם המאמנים וההנהלה הוא הועבר שנה אח"כ לבוסטון, שלא ידעה כיצד להשמש בו. הוא שיחק גם באוקלהומה סיטי ששיחררה אותו אחרי עונה אחת (2010-11) כשהיא לא נותנת לו דקות, והוא מסיים את העונה איתה עם 3.3 נקודות!

רק תתארו לעצמכם איזו אוקלהומה סיטי ת'אנדר היתה היום לו היתה משאירה אותו בקבוצה והיה לה היום את נייט רובינסון במקום ראסל ווסטברוק!

ביום שלישי הוא לא יכול היה לדבר. שפתו היתה תפורה עם 10 STICHES. לנייט זאת בעייה. כי המצמוץ הזה לא מסוגל לסתום את פיו. הוא מדבר נון-סטופ על כל דבר ועל כל נושא שבעולם. הוא אוהב לדבר אפילו יותר מלהיכנס לסל בין כל הענקים, ולהכניס עוד שני חיצים לענקים. הוא הגוליבר העכשווי של ה-NBA, הגוליבר שהכניס למיאמי היט באבי אביה במשחק הראשון. ג'ימי בטלר אמר הבוקר לספורטסנטר: "נייט רובינסון לא מסוגל לא לדבר. זה אצלו PROPULSIVE  MOTION. כשאנשי מדיה באים אלי, אני תמיד שולח אותם לנייט. הוא יגיד להם כל מה שהם ירצו לשמוע, והרבה יותר. זה הלחם והחמאה שלו. ת'אמת? התפרים בשפה העליונה שלו נתנו לנו יומיים של שקט בקבוצה!".

אבל הכל כמובן בהומור. נייט הוא אחד השחקנים האהודים בקבוצה. הוא גם – לבטח – האתלט הטוב בקבוצה. בתיכון ריינר ביץ' בסיאטל הוא זכה עם בית ספר התיכון שלו בשלוש אליפויות המדינה: אליפות הכדורסל של מדינת וושינגטון (רקורד הקבוצה 1-28; ממוצעו של נייט, 'השחקן המצטיין', 17.9 נק' למשחק); אליפות הפוטבול של המדינה (שיחק לחילופין כקוורטרבק ותופס כדורים, כשהוא מוסר ל-1,200 יארדים, תופש ל-500 יארדים, ועושה 21 טאצ'דאונים), וההישג המעניין ביותר – אלוף המדינה במשוכות עם זמן של 13.85 שנ' ב-110 משוכות, זמן שהיתה נותן לו מילגה בכל אוניברסיטה אמריקאית, עם עתיד אולימפי וודאי!).

אז רק תתארו לכם מה הוא הרגיש אחרי ה-27 נקודות שלו נגד ההיט כשהוא לא מסוגל היה להשתתף במסיבת העתונאים! זה כמו כלב בבית מטבחיים המסתובב עם פה שסגרו לו עם רצועת-פה.

רובינסון רשום ב-9'5 אך כולם יודעים שהוא נמוך מזה. 8'5 הוא כנראה גובהו האמיתי, עם סניקרס. הוא היה השחקן מס' 1 בשיקגו שגברה על הנטס בסיבוב הראשון. כל הדיבורים היו על ה-MVP משנת 2011 דרק רוז, ו-"הישחק או לא", בזמן שנייט שם על הלוח מספרים שווים למספרי רוז בפלייאוף של 2011.  מאמנו באוניברסיטת וושינגטון לורנזו רומאר אמר לספורטסנטר: "ה-27 נגד מיאמי לא הפתיעו אותי כלל. אסור לשכוח שהיה לו כבר משחק של 50. אני מכיר את נייט טוב יותר מכל שחקן אחר, ומה שאני יודע לגביו הוא שככל שהמשחק חשוב יותר, כך הוא טוב יותר!"

למזלו של נייט הוא משחק עם מאמן, תום טיבודו, שהפילוסופיה שלו היא "NEXT MAN UP!". אחד פצוע? שוכחים ממנו ועוברים הלאה. מי הבא בתור להחליפו? המחליף הוא עכשיו הכוכב, לא השחקן הפצוע!

אז בהיעדרו של רוז, והיעדרם הזמני של קירק היינריך ולואל דנג, תום מצא את ספק הנקודות והמנהיג התורן. "נייט הוא השחקן הבטוח בעצמו AS THEY COME. אני לא אימנתי אף פעם שחקן הבוטח בעצמו כפי שנייט בוטח ביכולתו. זה מה שמוסיף הרבה לגדולתו ומה שעושה ממנו שחקן כל כך מיוחד!". ואז ת'יבודו מוסיף בחיוך: "יש לו גם את הזכרון הקצר בעולם. הוא אף פעם לא זוכר את החטאתו האחרונה; הוא תמיד מאמין שהוא 'HOT', אפילו אחרי 5 החטאות רצופות. אין הרבה שחקנים כאלה!". זה מה שעושה את נייט כל כך מיוחד: חוסר פחד מחלט לקחת אחריות, ולקחת את הזריקה האחרונה.

אחרי ההפסד של ממיאמי: "מכל השחקנים שאני מכיר, רק לארי בירד ומייקל ג'ורדן היו כמוהו מבחינה זאת", אמר פט ריילי לעתון פורט לאודרדייל סנטינל. "אבל אל תשכח שלארי ומייקל היו כוכבי-על ומנהיגים מחלטים בקבוצתם. נייט מתנהג בדיוק כמוהם, אבל הוא שחקן מהשורה ללא האוטוריטה שלהם. זה מה שכל כך מיוחד בו!"

ה-27 שלו נגד מיאמי כמעט השכיחו את ה-34 נק' שלו נגד הנטס בשלוש הארכות, כולל 12 נק' מה-14 האחרונות בריצת ה-0-14 של הבולס ברבע הרביעי. ממוצעו בינתיים בפלייאוף הזה הוא 18.3 נק', קלווין מורפי מהיוסטון רוקטס הוא השחקן היחידי בגובה 1.75 מ' או פחות לקלוע יותר בסידרת פלייאוף.

ת'יבודו פיתח יחסים מיוחדים עם נייט כבר בבוסטון כשהיה עוזר מאמן לדוק. אבל לחוסר מזלו הטיימינג היה גרוע כי ראז'ון רונדו היה באותה שנה בשיאו, ונייט כמעט ולא שיחק.  נייט אומר: "קוץ' הוא סרג'נט בצבא. ראיתם אותו פעם מחייך? אני לא. אני מנסה להצחיק אותו אבל HE DOES NOT GET IT! הוא לא מבין בדיחות או לא רוצה להבין בדיחות. פעם אמרתי לו שאני אוהב את כל הזריקות שלי, אפילו את אלה שלא פוגעות. אתה חושב שהוא הגיב לי? הוא הסתכל עלי כאילו נפלתי מהמאדים. אבל אותי הוא לא יכול לבלף: אני יודע שיש לו לב. הפרצוף המאיים זה רק TO MASK את הפוסי-קאט באופיו!".

גם רומאר וגם ת'יבודו יודעים דבר אחד על נייט: אתה לא יכול לתת לו מסגרת קבועה ושמרנית לשחק בתוכה. "הוא הכי טוב כשהוא OUT OF CONTROL", אומר רומאר. "זה נייט וזהו משחקו. לא יעזור שום דבר. ככל שתצר את צעדיו, פחות טוב הוא יהיה!". אז עם נייט חובה לקחת את הטוב יחד עם הרע. תחת מאמן כג'ון וודן הוא לא היה מצליח לשחק. או שג'ון וודן היה חוטף התקף לב, או שנייט היה על הספסל. תחת תום ת'יבודו הוא מסתדר מצויין כי תום מסוגל לעצום עין ולא להתרכז בדברים השליליים: "עם נייט אתה לא יכול לתת לו הרבה חוקים. הוא לא מסוגל להתקיים עם RESTRICTED BASKETBALL. אבל הוא יודע מספיק כדורסל כדי שההתפרעות שלו תהיה בתוך המסגרת הקבוצתית!".

היכול להיות שמנצח הסלאם-דאנק שלוש פעמים מצא סוף-סוף בית בשיקגו? איתו אין לדעת. הוא חתום על חוזה לעונה אחת עם מינימום משכורת לשחקן וותיק. מה היא משכורתו? 1.1 מיליון. הוא שחקן חופשי בסיום העונה.

"מה יהיה בסוף העונה?", הוא נשאל, כשאימו (בעלת סלון יופי בסיאטל, ואם לשבעה מלבד נייט) יושבת לידו ומלטפת את ידו.

הוא לא יכול היה לענות בגלל התפרים בפיו, רק לכתוב. אז הוא כתב:

"אני לא יכול לדבר עכשיו, אז אני נותן לכדורסל שלי לדבר עבורי, ומה שיהיה בעונה הבאה – יהיה. אני רוצה להישאר בשיקגו, אבל ברוך השם עברתי מספיק קבוצות בחיי, ועד עתה לא קניתי בית באף עיר. אני רגיל לגור בשכירות!

אני מאמין שכמעט כל מנכ"ל ב-NBA יתחנן אליו הקיץ שסוף-סוף יקנה בית בעירו.

***************************************

שאלה לגולשים:

למעשה שתי שאלות:

א. אם אתה תום ת'יבודו, ודרק רוז מגיע אליך הבוקר למשרד ואומר, 'אני מוכן לחזור לשחק', האם אתה מכניס אותו לקבוצה? ומה עם נייט רובינסון?

ב. אם אתה דרק רוז, ואתה מרגיש 90% מוכן לחזור לשחק, האם אתה חוזר כבר עכשיו?

*************************************